תורה וחיים
ביתשאלות ותשובותשאלה מס׳ 58
לאה מטורונטו, קנדה שואלת

שאלה:

אמי היא עיוורת ומתגוררת בביתה באופן עצמאי. לקראת שבת התעורר אצלנו ספק האם היא צריכה להדליק נרות שבת ולברך, הרי היא עצמה אינה רואה את אור הנרות ואינה נהנית מהם באופן ישיר. ומה הדין אם בעלה רואה?

תשובה:

אשה עיוורת חייבת בהדלקת נרות שבת ומברכת עליהם ככל אדם אחר. אף על פי שהיא עצמה אינה נהנית מן האור בדרך של ראייה, מכל מקום יש תועלת והנאה מן האור עבור הסובבים אותה, והם יכולים להיעזר באור כדי לכוון אותה ולהדריכה בבית. בנוסף, עצם קיום מצוות נרות שבת לכבוד שבת ולשלום בית שייך גם במקרה זה. אולם אם בעלה פיקח ורואה, עדיף שהוא ידליק את נרות השבת עבור אשתו ויברך על ההדלקה, מאחר שהוא נהנה מן האור באופן ישיר. לכן, כאשר העיוורת מתגוררת לבדה או שאין מי שידליק עבורה – היא מדליקה ומברכת בעצמה. אך כאשר בעלה רואה ונמצא עמה, נכון יותר שהוא יקיים את ההדלקה.

מקור: ילקוט יוסף, סימן רס”ג סעיף מ”ב.

תשובות באותו נושא

לכל השאלות